התובנות התיאולוגיות ההשוואתיות המוצגות כאן מאירות מספר נושאים אוניברסליים על פני נופים תרבותיים ודתיים שונים, תוך התמקדות בחיפוש האנושי להבנת האלוהי, טבע הקיום והדרכה מוסרית. להלן פירוט של התובנות הללו: נושאים אוניברסליים על פני תרבויות - חיפוש אנושי משותף: מסורות דתיות שונות חולקות חיפוש אחר הבנת השאלות העמוקות של החיים, כמו הקרב בין טוב ורע, תפקידם של מתווכים אלוהיים וחיים מוסריים. חקר אוניברסלי זה מדגיש את המצב האנושי המשותף, שבו תרבויות ודתות שונות מבקשות לענות על שאילתות קיומיות דומות באמצעות הנרטיבים והפרקטיקות הייחודיות שלהן. בחירה ותובנה אלוהית - יחידים נבחרים: הנושא של בחירה אלוהית לתובנה או תפקידים מיוחדים ניכר בכל הנצרות, האיסלאם והיהדות. בנצרות נבחרות דמויות כמו משה או ישעיהו כדי להעביר את תוכניותיו של אלוהים; באיסלאם, הנביאים מקבלים ידע מ”אל-לאווה אל-מחפוז”; וביהדות, נביאים כמו אליהו או ירמיהו זוכים לתובנות אלוהיות עבור משימות ספציפיות. נרטיבים אלה מדגישים דפוס שבו מנהיגים רוחניים פועלים כגשרים בין הממלכה האלוהית לאנושית, ומציעים הדרכה או אזהרות מוקדמות. נבואות ושימוש לרעה בהן - מניפולציה פוליטית: שימוש לרעה היסטורי ועכשווי בנבואות דתיות למטרות פוליטיות או אידיאולוגיות הוא חשש משמעותי. הקריאה לנרטיב עמלק על ידי נתניהו או השימוש בנבואות אסכטולוגיות נוצריות בגיאופוליטיקה מדגימות כיצד ניתן לפרש טקסטים מקודשים כדי להצדיק או לגייס תמיכה בפעולות מסוימות. שימוש לרעה זה מוביל לעתים קרובות לעיוות של הכוונה הדתית המקורית, שעלול לקדם קונפליקט ולא הבנה רוחנית. התמקדו בהדרכה מוסרית ורוחנית - הדגשה של הקוראן: הגישה של הקוראן לאסכטולוגיה עוסקת יותר בהתנהגות מוסרית והכנה לחיים שלאחר המוות מאשר במתן לוחות זמנים נבואיים מפורטים. ניתן לראות זאת כאמצעי הגנה מפני ניצול פוליטי של טקסטים דתיים, תוך מיקוד של מאמינים בחיים צדיקים במקום להיות מוסחים על ידי תרחישים ספקולטיביים של סוף הזמן. העיקרון הדומה ל”שלוש המסננות” של הזן בודהיזם מהדהד עם תורות האיסלאם על מוסר הדיבור והפעולה, תוך שימת דגש על אמת, טוב ותועלת. - ציונות וציונות נוצרית: היישום הפוליטי של נרטיבים דתיים כמו עמלק בהקשרים מודרניים או הפרשנות הציונית הנוצרית לנבואות המקרא מראים כיצד תיאולוגיה יכולה להצטלב בפוליטיקה, ולעתים מובילה לתוצאות שנויות במחלוקת. דוגמאות אלו ממחישות את הצורך בפרשנות קפדנית והקשרית של טקסטים דתיים כדי למנוע את השימוש בהם ככלים לאג’נדות פוליטיות. ניתוח זה לא רק מדגיש את המאמץ האנושי המשותף להבין את האלוהי, אלא גם משמש כסיפור אזהרה לגבי פרשנות ויישום של תורות דתיות במרחב הציבורי. זה מדגיש את ההכרח של תיאולוגים, חוקרים ומאמינים לעסוק בתיאולוגיה השוואתית מתוך עין לטפח שלום, הבנה ושלמות מוסרית במקום פילוג או מניפולציה.